<h1>מרדכי הלכ' נדה סימן תשמ"ב</h1>
<h2>דף יב.</h2>
אם נתנה אמתלא לדבריה, שנתנה טעם לדבריה למה אמרה כן מעיקרא, [כגון] שאמרה חולה הייתי ואינה יכולה לסבול תשמיש, או דברים אחרים כיוצא באלו, או אם אמרה סבורה הייתי להיות נדה אבל עכשיו בדקתי היטב, בכי האי גוונא מותרת לבעלה ונאמנת. אבל אם אמרה תחלה הייתי משטה בך וכחשתי, צריך הבעל לפרוש הימנה עד שתספור ז' נקיים ותטבול. גרסינן בירושלמי [כתובות פ"ב ה"ה] דביתהו דשמואל אמרה ליה טמאה אני ואח"כ אמרה טהורה אני, אמר לה אתמול טמאה וכו', אמרה ליה אתמול לא הוה בי חילא.
<h2>דף טו:</h2>
פ"ב דנדה תנן הבאים מן הדרך נשיהן להם בחזקת טהרה. גרסינן בירושלמי [פ"ב ה"ד] א"ר יוחנן שונה אני אפילו לאחר ג' שנים מותר, אם בא מן הדרך לבא על אשתו, ומסיק בלבד באשה שיש לה וסת, פירוש אין צריך לשאל. אמר רבי חנינא זאת אומרת אסור לאשה להשהות בטומאה. [וכן ראיתי ר' שמשון שהיה מנהיג לבתו אף בחורף אע"פ שאין בעלה בעיר], הרי משמע דטבילה בזמנה מצוה, ומשום הכי סמיך עליה. וא"צ לשאל משמע אע"ג דודאי ראתה, כדמוכח מינה דאסור לאשה להשהות בטומאה, ועוד דבג' שנים ודאי ראתה. ומיהו בהא פליגא אתלמודא דידן, דבפ' כל היד מוכח דלא שרי ר' יוחנן אלא בספק ראתה, אבל ראתה ודאי לא שרי, דחיישינן שמא יארע לה אונס שלא יכולה לטבול. א"ז.
<h2>דף סה:</h2>
אם נתנה אמתלא לדבריה, שנתנה טעם לדבריה למה אמרה כן מעיקרא, [כגון] שאמרה חולה הייתי ואינה יכולה לסבול תשמיש, או דברים אחרים כיוצא באלו, או אם אמרה סבורה הייתי להיות נדה אבל עכשיו בדקתי היטב, בכי האי גוונא מותרת לבעלה ונאמנת. אבל אם אמרה תחלה הייתי משטה בך וכחשתי, צריך הבעל לפרוש הימנה עד שתספור ז' נקיים ותטבול. גרסינן בירושלמי [כתובות פ"ב ה"ה] דביתהו דשמואל אמרה ליה טמאה אני ואח"כ אמרה טהורה אני, אמר לה אתמול טמאה וכו', אמרה ליה אתמול לא הוה בי חילא.
